הבעיה עבור הבנק היא שיחד עם התשואה הגבוהה מגיע גם סיכון משמעותי. איך הבנק ידע כי הוא יקבל את הסכום אותו הלווה, ובפרט גם את הריבית עבורו? על מנת להקטין את רמות הסיכון הבנק נוקט מספר צעדים משמעותיים:
• בדיקת רקע של הלווים יכולה לתת אינדיקציה על יכולתם הכלכלית להחזיר את ההלוואה. אדם שעבר פשיטת רגל, לדוגמה, יתקשה בלקיחת הלוואת משכנתא ולעומתו אקדמי עם מקצוע ריווחי ושכר קבוע וגבוה לא יתקל בקשיים בחזית זו.
• פיזור סיכונים – הלוואת משכנתא נלקחת במסלול מסוים – כן או לא הצמדה למדד או לריבית, גובה ההלוואה מתוך עלות הדירה וכדומה. הבנק דואג כי הסכום כולו יחולק בין מספר מסלולים שונים המפזרים את הסיכונים ומנסים לדאוג כי ההחזר יהיה כזה שהלווים יוכלו לעמוד בו.
• הצמדה – תקופה של שלושים שנה היא ארוכה גם במונחים של כסף. בשנת 1986, בקבוק קולה עלה 5 סנט. מאז הבקבוקים גדלו אולם גם אם נשווה את אותה הכמות המחיר קפץ בשנים הללו מבערך 20 סנט לשני דולר. על מנת לשמור על ערך ההלוואה שניתנה, הבנק יכול להצמיד את מחיר הסכום שנלווה למדד המחירים לצרכן, לערך מטבעות אחרים או סחורות. גם הריבית יכולה להשתנות בתקופה זו וגם אותה ניתן להצמיד לערך הריבית אשר בנק ישראל גובה.
• ביטוח חיים - בתקופה ארוכה שכזו, ייתכן שבריאות הלווים תפגע ועם הבריאות גם יכולתם להחזיר את ההלוואה – כאן הבנק ידרוש מן הלווים לרכוש ביטוח חיים ולעתים גם ביטוח אבדן הכנסה. ביטוח זה מבטיח כי במקרה ואחד הלווים נפטר או נפגע משמעותית – ההלוואה תוחזר לבנק על ידי חברת הביטוח.
• משכון – משכון, ומכאן גם שם ההלוואה – משכנתא – הוא הליך בו הדירה למעשה רשומה על שם הבנק עד לסיום החזר הלוואת המשכנתא. במידה והלווים מפסיקים לשלם את החזר ההלוואה, הבנק יכול למכור את הדירה במטרה להחזיר לעצמו את הכספים שהלווה לבני הזוג.
• ביטוח דירה – כיוון שהדירה היא של הבנק עד לסיום החזר ההלוואה, הבנק דואג שערכה ישמר ומחייב את הלווים לרכוש ביטוח דירה שיכסה תיקון נזקים שעלולים להגרם לדירה במהלך התקופה.